ההנהגה המצרית

ההנהגה המצרית

עבדי פרעה - ההנהגה המצרית

כאשר התורה מדברת על עבדי פרעה בודאי שאין הכוונה למצריים הרגילים אלא הכוונה לעבדים המיוחדים, לשרים ולהנהגה המצרית (מצאתי יסוד זה אח"כ במדרש, אך איני מוצאו), וכמו שמבואר במהלך הפסוקים:

לדוגמא: לגבי הצפרדעים כתוב "ובאו בביתך... ובבית עבדיך ובעמך...ובכה ובעמך ובכל עבדיך... ולעבדיך ולעמך... ומעבדיך ומעמך"(ז,כח-ח,ז). לגבי

הערוב כתוב "בך ובעבדיך ובעמך... וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר... ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו" (ח,יז-כז).

מכל הפסוקים האלה ומפסוקים הדומים להם עולה, שעבדי פרעה לא היו עבדים רגילים, כי אם כן, הרי הם בכלל עם מצרים ומדוע התורה מזכירה אותם בפני עצמם, אלא ודאי שהכוונה לעבדים המיוחדים של פרעה, דהיינו להנהגה המצרית, אשר על כן מתוך עיון בפסוקים נוכל לראות כיצד ההנהגה המצרית, המשקפת את הלך הרוח בקרב העם המצרי יותר מאשר המלך, התקרבה לאמונה בבורא עולם המשגיח על עולמו ואשר בחר בעם ישראל כעם הנבחר.

ההנהגה חוזרת בתשובה בשלבים

מעיון בפסוקים על פי דברי חז"ל אנו רואים, שאמנם פרעה הרשע עמד במריו אבל ההנהגה המצרית, עבדי פרעה, השתכנעו בהדרגה להאמין למרע"ה. הפעם הראשונה שאנו מוצאים מפורש בתורה שמתוך עבדי פרעה היו כאלה שהיו יראי ה' היא במכת הברד ככתוב "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" (ט,כ).

אמנם הם עדיין לא אזרו אומץ לדבר עם פרעה ולהגיד לו את דעתם כמו שעשו במכת הארבה (י,ז), אולי משום שלא היו מספיק מרובים, וחששו לגורלם.

במכת הארבה כתוב "ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים" (י,ז). בפסוק זה התורה לא מספרת שחלק מעבדי פרעה היו יראי ה' וחלק לא כמו שמשמע מתאורה במכת הברד בכותבה "הירא", אלא התורה כתבה בלשון סתמית "עבדי פרעה", ומשמע שכבר רובה ככולה של ההנהגה המצרית השתכנעה והאמינה למרע"ה, עד כדי שהיתה מוכנה לדבר בלשון תקיפה אל פרעה מלכם לשלח את בני ישראל.

לאחר מכת חושך התורה כותבת "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (יא,ג), והדבר מגלה על כך שההנהגה המצרית ביחד עם העם המצרי האמינו לדברי מרע"ה וכיבדו אותו עקב כך.

לפי חז"ל כבר במכת הדבר היו עבדים יראי ה'

אמנם חז"ל מגלים לנו שכבר לפני מכת ברד, במכת הדבר, היו מעבדי פרעה יראי ה', שהרי לכאורה קשה מנין היו בהמות במכת השחין והברד וכו', הרי במכת הדבר כל הבהמות מתו? ועל כך חז"ל מתרצים: "הירא את דבר ה' הניס את מקנהו ואת עבדיו אל הבתים" (רש"י ט,י). אף על פי שפסוק זה נאמר במכת הברד, מכל מקום גם במכת הדבר מי שהכניס את מקנהו אל הבתים, מקנהו לא נפגע.

ולכאורה קשה, הרי במכת הברד, שבאה לאחר מכת הדבר, מסופר על מצרים שלא היו יראי ה' ולא הכניסו את מקניהם אל הבתים (ט,כא), ומנין היה לאותם מצרים מקנה? הרי מסתמא הם לא הכניסו את מקניהם גם במכת הדבר, ואם כן מקניהם בודאי מתו אז.

אלא צריך לומר שגם עבדים שבמכת ברד לא הכניסו את בהמתם לבית, במכת הדבר הכניסו. צריך להבין את ההבדל!

נלע"ד בעזה"י שההבדל הוא כך: במכת הדבר, שמרע"ה לא הכריז שמי שירא את דבר ה' יכניס את בהמותיו לבית [שהרי לא כתוב שהוא אמר זאת לפרעה], אלא רק רמז זאת בדבריו "הנמצא בשדה", ומשמע שהנמצא בבית ינצל, היו הרבה מעבדי פרעה שאמנם יראו את דבר ה', אבל לא האמינו בו באמונה שלמה, אלא רק חששו לדבריו ולכן הכניסו את מקניהם. אותם עבדים לא חששו שמא יחשב הדבר כמרד בפרעה שהם שומעים בקול משה, כיון שמרע"ה לא הכריז בגלוי שמי שיכניס ינצלו בהמותיו, וכנראה שאף פרעה הכניס את בהמותיו.

אבל במכת הברד, שמרע"ה הכריז בגלוי, אותם אנשים שלא היו יראי ה' לגמרי אלא רק חששו לדברי משה, לא הכניסו את בהמתם לבית, משום שחששו שהדבר יראה כמרד בפרעה, וכמו שפרעה לא הכניס, כיון שהדבר מתפרש ככניעה לדברי מרע"ה, אבל עבדי פרעה היראים את ה' הכניסו את בהמתם על אף שישנו חשש שהדבר יראה כמרד.

הירא את דבר ה' לעומת מי ש...

על פי פרוש זה יתכן גם להסביר את שינוי הלשון בתאור התורה את אלה שהכניסו את מקניהם לבין אלה שלא הכניסו. לגבי אלה שהכניסו את מקניהם התורה כתבה "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס..." (ט,כ), ואילו את אלה שלא הכניסו התורה תארה כך "ואשר לא שם לבו אל דבר ה'" (ט,כא).

מדוע לא כתבה התורה לגבי אלה שלא הכניסו "ומי שלא ירא את דבר ה'"? לפי הסברנו לעיל הדברים ברורים. גם אותם עבדים שלא הכניסו את מקניהם במכת הברד, הכניסו במכת הדבר, ומכיוון שכך, מוכח שהם יראים את דבר ה', ולכן לא ניתן להגדיר אותם בתור "לא יראים את דבר ה'".

הגדרה המדויקת לאותם עבדים היא ההגדרה של התורה "לא שם לבו אל דבר ה'", כלומר, אף על פי שהיו יראים את דבר ה', מכל מקום הכריחו עצמם לא להתיחס לדבר ה' ולא להשימו על לבם, כיון שחששו שמא יתפרש הדבר כמרד בעיני פרעה והם יבואו על עונשם.